|
|
|
|
|
|
נרות לזכרו
14.3.2001
יהיה זכרו ברוך
הנהלת בית ירח
23.4.2001
יהיה זכרו ברוך
ישי קופילבסקי
25.4.2001
יהיה זכרו ברוך
פרלה יאנוס
|
15.4.2002 |
יהיה זכרו ברוך |
שחר שחם |
|
|
15.4.2002 |
יהיה זכרו ברוך |
יסמין ליפשיץ |
|
|
15.4.2002 |
יהיה זכרו ברוך |
עלמה כץ |
|
|
6.10.2002 |
מתגעגע אליך אחי |
אביחי דרוקמן |
|
|
6.5.2003 |
יהיה זכרו ברוך |
שחר שחם |
|
|
6.5.2003 |
יהיה זכרו ברוך |
גיא פרישקולניק |
|
|
6.5.2003 |
יהיה זכרו ברוך |
ליאור גשורי |
|
|
16.11.2003 |
נזכור אותך תמיד |
חמוטל ליבוביץ |
|
|
25.4.2004 |
הייה חזק |
אורי אפרת |
|
|
4.5.2004 |
יהיה זכרו ברוך |
איה |
|
|
2.6.2004 |
אייל תמיד תהיה חלק מלבי |
גילי אזבל |
|
|
10.5.2005 |
יהיה זכרו ברוך |
גיא פרישקולניק |
|
|
21.3.2007 |
יהיה זכרו ברוך |
ארבל |
|
|
22.4.2007 |
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים |
לי רביבו |
|
|
17.7.2007 |
לא אשכח...לעולם |
ורד |
|
|
16.11.2007 |
יהיה זכרו ברוך |
אסף |
|
|
7.5.2008 |
ת.נ.צ.ב.ה |
יגאל בנודיס |
|
|
28.4.2009 |
יהיה זכרו ברוך |
אייל ברמן |
|
|
28.4.2009 |
יהי זכרו ברוך. הי"ד |
רותי |
|
|
28.4.2009 |
יהיה זכרו ברוך |
תמי לוי נחום |
|
|
18.4.2010 |
יהיה זכרו ברוך |
ולדי |
|
|
19.4.2010 |
איפה ישנם עוד אנשים כאלו |
ברודט ירח |
|
|
5.5.2011 |
יהיה זכרו ברוך |
אלי |
|
|
5.5.2011 |
אוהבת |
מיכל אביגדור |
|
|
5.5.2011 |
זוכרת את חיוכו הצנוע |
דליה גרבר |
|
|
8.5.2011 |
זוכרת את חיוכו הצנוע |
בן קלס |
|
|
9.5.2011 |
יהיה זכרו ברוך |
כרמית |
|
|
9.5.2011 |
נשארת צעיר לנצח |
סיון שדמון |
|
|
9.5.2011 |
כתבו עליו הקצין שהפך את העולם - מתאים לו - עבד איתנו ברפת - לקחתי אותו בטרמפ כשעלה ללבנון בפעם האחרונה מאז נשאר רק הזיכרון, מנהיג שידע לאן ולמה הוא הולך. |
אילן בן נון |
|
|
9.5.2011 |
כואב כואב |
יגאל בנודיס |
|
|
23.4.2012 |
יהיה זכרו ברוך |
אלי |
|
|
23.4.2012 |
זוכרת ואוהבת |
מיכל אביגדור |
|
|
23.4.2012 |
דוד יקר אני אוהב אותך |
מור אביגדור |
|
|
23.4.2012 |
אוהב ומעריץ, מנסה ללכת בדרכך |
לירון אביגדור |
|
|
23.4.2012 |
איליק שלי, עוד יום זיכרון ואני מתגעגעת . יש רק תמונות וסיפורים. אני רוצה לחבק ולנשק ואתה בתמונה. |
אורנה שמעוני |
|
|
24.4.2012 |
החיוך, המנהיגות והאיכפתיות מלווים אותי כל הזמן, כך אזכור אותך אייל |
שוש פרח |
|
|
20.4.2015 |
לזכור ולא לשכוח |
יוחאי שחם |
|
|
20.4.2015 |
באהבה |
מיכל אביגדור |
|
|
20.4.2015 |
לאיליק שלי, ילדי הצעיר, העולל והילושקה |
אורנה שמעוני |
|
|
|
|
אורנה
כתבה לאיל יום שישי
הגיע שעת צהרים
מאוחרת ואתה לא בא. ואני
כסהרורית
מסתובבת כמו תמיד
ואתה לא בא. כל אחד במדים עם הקיטבג
והנשק הוא הילד שלי. עם הצעדים
הנמרצים והחיוך
הביישני הוא הילד שלי. ואתה לא בא
ואני בוכה והשמש מטפסת והפרחים
בוהקים בדמעותיי
מורווים והשבת בפתח. ואתה לא בא
ואני בוכה. למה? למה
העולם ממשיך
סיבובו? למה השמש
ממשיכה
בליטופה? למה לא
נובלים
הפרחים? למה כולם
צוחקים
ושמחים? צועקים
ומתווכחים. ואני זועקת,
אני בוכה "תחזירו לי
את אילי שלי!" "תחזירו לי
את שומר הצדק
והמוסר שלי!" "תחזירו לי
את העוגן שלי!" "תחזירו לי
את הילד הקטן
שלי!" ואתה לא בא
ואני בוכה ואני בבית
נושמת את
כולך עם ריח המדים
המיוזע
והמתוק ושניכם, אתה
ואבא, מחייכים, אלי,
אהובי
מהתמונות זועקת אני
לחבקכם,
להיות איתכם ואתה לא בא
ואני בוכה אמא
|
|
דברים ליד
קברו של
איליק שלי
ביום
הזיכרון 2009. יום
הזיכרון
השנה התחיל
אצלי בבה"ד 1.
שמחה
והתרגשות
גדולה נכדתי
הבכורה צפנת סיימה
את קורס
קצינים.
התרגשות
למשפחה כולה
להורים
לאחים לסבא
וסבתא לצפנת. אני
נוחתת לעולם
אחר . עולם
הזיכרון
והכאב. עוזי
סבא של צפנת
ואבא של איל
איננו כאן ,
הוי כמה היה
גאה בנכדתו.
הוא לא היה
לראות את איל
על אותו מגרש
מסדרים
וממשיך
להכשיר
קצינים. גם
הוא היה
מדריך בבהד 1
לפני מיליון
שנה. איל לא
רצה להדריך
בבית הספר
לקצינים,
נאבק לעלות
לגדוד
והצליח. עלה
לחטיבה 7
והספיק
להיות בה
שבוע. מח"ט 7
אמר שישלח
לבה"ד קצין
אחד. מוני
חורב עם שטרן
(לימים האלוף
שטרן) שניהם
מפקדי בה"ד 1
באותם ימים
לא הסכימו בשום
פנים
לחילופין.
איל נאלץ
לקבל את
הפקודה.
מדריך שם שני
מחזורים.
מתפתחת אצלו
השקפת עולם
שמסתובבת
סביב הכשרת
הקצינים.
כולו עוסק
במה זה קצין
בצה"ל ומה
משמעות "אחרי". יוצא
למאבק
חינוכי עם
קציני
השריון שכל
אחד חייב משך
שרותו כקצין,
להדריך בבה"ד
1 בתוך מסלול
הקצונה של צה"ל.
איל לא מפסיק
להטיף לכך. אני
יושבת ובוהה
על מגרש
המסדרים,
קצינים
חדשים
ונכדתי
ביניהם.
עיניי
מתמלאות
דמעות ואני מתרכזת
בדמותה של
צפנת כדי רק
לשמוח.
עונדים את
סיכת המ"מ
ואני חושבת
כמה היה איל גאה
לענוד אותה
לחניכיו.
התידעתי
אליהם רק
אחרי נופלו.
רק אחרי,
ידעתי עד כמה
אהבו
והעריכו
אותו עד
הערצה, רק אז
שמענו
מחבריו
המדריכים
ומהצוערים
כמה השקיע
באני מאמין.
רק אז נודע
לנו שכינו
אותו המאמין
ו"כאן 10
דגלונים"
וכיצד נאבק
עד מפקד הבה"ד
על כל חניך
ועל כל צ'נס
נוסף לפני
הדחה. איך
קרא לו דורון
"הוא אגדה
בשבילי אמר...ישב
איתי ימים
כדי להטיף
שקצין אסור
לו שירד
מהארץ כי זו
ארץ שרק מתים
בה. לא,
אמר איל, זו
ארץ שעליה
אנו נלחמים
בשביל החיים. רק
אחרי הבנתי
את מה שכתבו
בוגרי בית
ירח על
תמונתו
בחוברת
המחזור "טוב
למות בעד
אידיאל". אני
ממשיכה
בריחוף
ומנסה להיות
רק עם צפנת
ואושרה, כן
היא נראית לי
מאושרת
בקבלה את
סיכת המ"מ.
הריחוף מביא
אותי לחפש את
חדר ההנצחה.
לא, אין. אני
עולה למגורי
הצוערים.
היום גם של
בנות. אני
רוצה לראות
את המיטות,
הארונות,
הארגזים, את
מי זה מעניין,
המשפחה לא
מבינה. אותה
צפיפות של
חברות אותה
שמחה של סיום
פרק. חזרתי
לבה"ד אחרי
היום הנורא.
אז עברנו
במגורי הסגל
וראינו את
החרוב שנטע
עם מפקדים
בתוך רחבת
המגורים. עץ
ששורשיו
יעמיקו.
הלכתי לחפש
את החרוב.
איני יודעת
אם מצאתי. אלפים
סביבך ולפתע
את לבד, רוצה
שכולם יזכרו,
מחבקת את
נכדתך ורוצה
לזעוק. פתאום את
בתוך התהום
החשוך ללא
מוצא, פתאום
נוחת עליך
יום הזיכרון
ואת רוצה
שכולם יבכו
על הבן שלך
שלא יחלום
יותר. אני
מסתכלת
אליכם ואל
מגרש
המסדרים
ורואה את
איליק שלי. הוא לא
בגילכם, הוא
כמוהם שם, על
המגרש, בן 21. הוא
זורק את
הכומתה
ומתחבק עם
חבריו
ובהתבגרות
של עוד חצי
שנה, הופך
למפקד, שעונד
להם את הסיכה
ונרגש "אלה
הם חניכי". זאת
שנת 1997 השנה של
אסון
המסוקים,של
רצח הבנות
בנהריים. ואיל
בבה"ד 1.
באסון
המסוקים
צלצלתי
אליו לספר לו
על חבריו.
הוא כבר ידע.
הייתי מאוד
נרגשת
בטלפון והוא
כאילו כעס
עלי וכאילו
אמר אמא
באיזה זכות
את בוכה אני
חי והחברים
שלי מתים.
כאילו הזכות
לבכות רק
לאמא. ומה
אני בכלל, ג'ובניק
בבה"ד 1. ראיתי
אותו ליד
אבנר, את
הילד הקטן
שלי במדים של
קצין, בוכה
על חבר ילדות
ואח"כ ליד
קברו של אבא,
כאן, ואני
לידו ולא
יכולה
להפסיק את
בכיו. חוזר
הבזק היום
הנורא, יוסי
גריבי המג"ד
של בה"ד 1
מספר מה עובר
עליו באותו
יום ואיך
מספר למד"כים.
ומה
הם מספרים על
איל. ושוב
מול מגרש
המסדרים
והוא ביניהם
עונד
לצוערים
סיכת מ"מ. משתלטים
הגעגועים לשער
המתולתל
הארוך לפני
הגיוס, ידי
המחזיקות
במספרים
וגוזרות את
מחלפותיו, המדים,
הטנק המחורר,
ריח הגריז
מהידיים, זעת
גופו בבגדים,
הכל בנשמתי.
התמימות
הגברית
והסטוץ
הראשון בבה"ד
1 איל לא
ידע אהבה מה
היא יישאר
בתמונות
במקום עם
ילדים
מתרוצצים רק
געגועים.
תחושות של
מגע, דמות
שמשתקפת מכם,
תנועה
שלכם
שמזכירה
אותו, טון דבור
שנשמע, מחזיר
צליל קולו. תלתליהם
של נכדי
כקטיפה שלו
בידיי. לא
יחלום, יישאר
בחלומי,
לא יאהב,
יישאר אהבתי.
שלי תמיד. |
|
15.4.2013 אייל,
אזכרך לעד, אותך,
עם חיוכך
הרחב
וביישני, אותך,
קיבוצניק
תמים ומלא
אידיאלים, אותך,
מפקד טנק של
צוותנו - קצת
קשוח ולא
מוותר -במוצב
דמסקיה
ובעאיישיה אותך,
איש חכם ורחב
אופקים
שאינספור
נושאים עברו
בפינו בלילות
של מארבים. לפני
יום ארור
ההוא, ידעתי
שעתיד צבאי
מפואר ממתין
לך... לאחר
אותו יום
הנוראי... לא
פעם שאלתי את
עצמי...לו לא
היית נקטף
טרם עת...מה
היית היום? ברור
שהיית מגיע
לגדולה – כי
מחומר מיוחד
היית עשוי,
שורש חזק
באדמה היה לך,
איש טוב היית... שם
טוב השארת
אחריך, אייל! סלח
לי שמזמן לא
פקדתי את
קברך, ייפול
הגיבור
בשדה הקרב –
אך תהילתו
תחייה לנצח! בהצדעה, מפקדי! חטיבה
7, גדוד 77, פל' ח' רס''ר
(מיל' ) בוריס
רבקין |
